נהיגה בקלות ראש מול נהיגה בחוסר זהירות

לעיתים בוחרת המשטרה להחמיר עם נאשם ולייחס לו אישום של נהיגה רשלנית או נהיגה בקלות ראש במקום לייחס לו עבירה על תקנה 21 ג' לתקנות התעבורה, שעניינה נהיגה בחוסר זהירות. ההבדל בין העבירות הוא דק אך לעיתים הוא משמעותי מבחינת הנאשם שכן בצידה של עבירה מסוג נהיגה בקלות ראש קיימת פסילת מינימום של 3 חודשים.
בד"כ ההבדל בין שני האישומים הוא שנהיגה בקלות ראש הינה מקרים של אי ציות לתמרור או אי ציות לרמזור אדום – ובקצרה, התנהגות בצומת.
בעוד שעבירה מסוג נהיגה בחוסר זהירות תחול לדוגמה, במקרה של סטייה שגרמה לתאונה או התנגשות מאחור.

הפסיקה קבעה לא פעם, כי אף במקרים של התנהגות בצומת ניתן להרשיע בסעיפים של נהיגה בחוסר זהירות, אך על – מנת להגיע לשינוי הסעיף יש לעמוד על ההבדלים הדקים בין שתי סוגי העבירות.
פסיקת בית המשפט בעניין זה קובעת כי כדי להאשים בעבירות של נהיגה בקלות ראש או נהיגה רשלנית, החמורות יותר יש להוכיח התנהגות נהיגתית חמורה, מבחינת מודעות הנאשם, ממש אדישות לתוצאות המעשה, ואפילו תוצאה ידועה מראש.

לעיתים קרובות מאוד, מוגשים כתבי אישום חמורים תוך התעלמות מפסיקת בתי המשפט בעניין זה.

טיפ: במקרים בהם התאונה נגרמת בגין סטייה מנתיב או  אי שמירת מרחק מומלץ שלא לרוץ ולהודות באישומים בהם אלו הן העבירות המיוחסות לנהג משום במקרים רבים ניתן, קודם להודאה, להמיר את האישום בנהיגה בחוסר זהירות – עבירה שאינה מחייבת פסילה בפועל.
עורך דין שעיסוקו דיני תעבורה יכול להביא לכך שרישיונו של לקוחו לא ייפסל ולו ליום אחד או לחילופין לגרום לכך שלקוחו ירצה תקופת פסילה הקצרה באופן משמעותי מפסילת המינימום, וזאת לאור נסיבות מקלות בהן עבר תעבורתי, נסיבות התאונה, כשלים בחומר הראיות ועוד גורמים משמעותיים שעשויים לסייע.